גלים أمواج חדשות כיף

חגים ומורשת יעקב בבית אל

חגים ומורשת
יעקב בבית אל {{{en:'back',he:'חזרה',ar:'الرجوع'}[Unit.Lang] || 'חזרה'}} חגים ומורשת
יעקב בבית אל1יעקב בבית אל2מקור האגדה3סדר האגדה4פרשה ומדרשה5מבינים את המדרש

יעקב בבית אל

עיבוד: יַעֲקֹב צ' מֵאִיר | איור: סיגל היקסון

יעקב בבית אל
יעקב בבית אל סיגל היקסון

אֲרוכּה הייתה הדֶרך מֵאֶרץ יִשְׂרָאֵל לחָרָן. יַעֲקֹב פָּסע צעד, הלךבה והִרהֵר בְּמשפחתו שהִשאיר מאחור – כמה כעס עליו אחיו עֵשָׂו על שֶלָקח מִמנוּ אֶת בִּרכָתו, ואיך מיהרה אִמו לִשלוח אותו לחָרָן כדי להסתתר מִפּנֵי עֵשָׂו. געגועים מִילאו אֶת לִבּו של יַעֲקֹב ועִמם בושה, הֲרֵי סָבו אַבְרָהָם ציוָוה שבָּנָיו לא ישובו לחָרָן, והִנֵה עליו ללכת לשָם נֶגד רְצוֹנו. צעד יַעֲקֹב וּבְעֵינֵי רוּחו ראה אֶת דְמוּתה של אִמו האהובה, אֶת פְּנֵי אביו העיוור ואֶת אחִיו. ודאי לא אֶראֶה אותם שוב לְעולם, חשב יַעֲקֹב בְּלִבּו, ואף אֶת אֶרץ יִשְׂרָאֵל ודאי לא אֶראה עוד. כך היה מְהַרהר יַעֲקֹב, ועל כל צעד היה מִתחָרֵט על מַעשָׂיו וּמִתאַבּל על משפחתו ועל ארצו, עד שהִגיע לחָרָן.

 

אמר יַעֲקֹב בְּלִבּו, הֲרֵי עברתי בְּדַרכּי על פְּנֵי בֵּית אֵל, שָם עמד להתפלל אַבְרָהָם סבי כשהִגיע לָראשונה מֵחָרָן. צריך הייתי לעצור וּלהתפלל שָם גם אני. שָׂמַח הקב"ה על מחשבתו של יַעֲקֹב וצֵירְפה לְמַעשֶׂה. רָמז הקדוש ברוך הוא בְּאֶצבָּעו וּמיד קפצה הדֶרך לִפנֵי יַעֲקֹב אבינו והֶעמידה אותו חזרה בְּבֵית אֵל. שָׂמַח יַעֲקֹב ועמד להתפלל. מִשֶסִייֵם אֶת תפילתו פָּנה לָשוב לְדַרכּוֹ לחָרָן. אמר הקב"ה: "בֵּית אֵל איננה כְּכל המקומות, זֶהו בֵּית המלון שלי וּבוֹ אני מְאָרֵח אֶת אהובַיי. כאן אֵירחתי אֶת אַבְרָהָם כשבּא לאֶרץ יִשְׂרָאֵל, וְכאן רצוני לארח אֶת יַעֲקֹב בְּצֵאתו מִמנה. וּכדי שאוּכל לדבֵּר עִמו בלי שאיש יַפְרִיעֵ לנוּ, יש לְכַבּות אֶת המְאוֹרותהשֶמש והיָרֵח." מיד רָמז הקב"ה בְּאֶצבָּעוֹ והחמה שקעה בְּאֶמצע היום.

 

ראה יַעֲקֹב שהשֶמש שָקעה והוא עוֹדֶנוּ בְּבֵית אֵל. אמר בְּלִבּו, מסוכן ללכת בַּלילה, עליי להישאר כאן לָלוּן. איש יושב אוהליםשלא נוהג להתרחק מהבית היה יַעֲקֹב, וזה היה הלילה הראשון שֶלן לבדו בַּחוץ, תחת כיפת השָמַים. אמר יַעֲקֹב בְּלִבּו, אֶאסוף אבנים גדולות, אֲסדר אותן במעגל כדי שתַגֵנָה עליי מִפּנֵי החיות הרעות, אֶבחר אבן אחת ואניח אותה בתוך המעגל כדי שתְשַמֵש לי כרית וכך אוּכל לישון בְּבִטְחה.  

 

הִתחילו אַבנֵי האָרץ רבות אלו עִם אלו. זוֹ אומרת: "עליי יניח צדיק זה רֹאשו," וזוֹ אומרת: "עליי יניח צדיק זה ראשו." שמע הקדוש ברוך הוא אֶת קולות הריב, רָמז בְּאֶצבָּעו וְנִבְלְעו כולן בְּאֶבן אחת, כדי שֶכְּשֶיניח יַעֲקֹב אֶת ראשו עלֶיה תִשׂמַחנה כולן. ביקש יַעֲקֹב לֶאסוף אבנים אך לא מצא אֶלָא אֶת האבן האחת. לא נותרה לו ברירה, לָקח אֶת האבן ושׂם אותה מְרַאֲשוֹתָיו לְכרית. בודד היה יַעֲקֹב ועצוב, וּפחד מילֵא אֶת לִבּו. כל נשיבת רוח וַחֲריקת עץ נִדְמוּ לו כקולות זְאֵבים ודובּים, אריות וּנְמרים. כך שָכב עד שהִכריעהניצחה אותו עֲיֵיפוּתוֹ, והוא נרדם.

 

והִנֵה בַּחלומו סולם מוצב ארצָה ורֹאשו מַגיע הַשָמַימה, והִנֵה מַלאכֵי אלוהים עולים ויורדים בו. ולא רק בַּסולם היו המלאכים עולים ויורדים, אֶלָא אף בְּלִבּו של יַעֲקֹב היו משתוללים, מְפַזְזים בו, קופצים בו ולועגים לִפְחָדיו, והיה יַעֲקֹב אבינו מִתהַפּך מִצד לצד ולא מצא מנוחה לְנַפשוֹ.

 

אז אֵירע דבר שאִילוּלֵא היה אבינו יַעֲקֹב רוֹאֵהוּ בְּעֵינָיו לא היה אֶפשר לְהַעלותו על הדעת: הקדוש ברוך הוא, אלוהֵי אַבְרָהָם ויִצְחָק, אלוהֵי השָמַים ואלוהֵי האָרץ, קם וניצב עליו בִּכבודו וּבְעצמוֹ, ממש כפי שאדם ניצב לִמְרַאֲשוֹת מיטתו של בנו. וּכפי שאותו אדם, אִם הוא רואֶה שזבובים מְציקים לִבְנוֹ מֵניף עליהם בִּמְניפה לְסַלְקָם, כך נִפנף הקדוש ברוך הוא וסילק אֶת המלאכים המְציקים לְבַל יטרידו אֶת מנוחתו של יַעֲקֹב. פָּתח הקב"ה ואמר: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ."

 

יַעֲקֹב נשם לִרְוָוחה על שעזבו אותו המלאכים והִכּיר תודה לקב"ה על הַבטָחתו, אך בְּסֵתר לִבּו הִתפַּלֵא, האָרץ אשר אני שוכב עליה? הֲרֵי זוֹ פיסת אדמה קטנטנה, והיא קרה וקשָה כל כך. הֵבין הקב"ה אֶת פְּלִיאָתו ורָמז לו בְּאֶצבָּעו, הפך יַעֲקֹב אבינו פניו ארצָה, והִנֵה ארץ יִשְׂרָאֵל כולה, על גֵיאָיוֹתֶיהָ והָרֶיהָ, נְחָלֶיהָ וּמִדְבָּרִיוֹתֶיהָ, מקוּפֶּלת כְּפִנקס וּנְתונה תחת רֹאשו. שָלח יַעֲקֹב אבינו אֶת ידו אֶל האָרץ המקוּפֶּלת, הֵרימהּ והִבּיט בה. והִנֵה הר המוֹרִיָה, שָם נֶעקַד אביו ושָם נִזְבַּח אַיִל אחֵר תַחתָיו;  והִנֵה המערה אשר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן, שָם קבורים סבו אַבְרָהָם וסבתו שָׂרָה; והִנֵה אוהל אביו יִצְחָק בִּבְאֵר שֶבַע, וּלצד האוהל אִמו, וּלצד אִמו אביו, וּלצִדם – אחִיו וּנְשוֹתָיו וְיַלדֵיהם.

 

יָדע יַעֲקֹב: רָאֹהֹ אֶרְאֶה שֵנית אֶת האָרץ הזוֹ. וַיִיקַץ יַעֲקֹב וַיֹאמֶר: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי."

הבא