גלים أمواج חדשות כיף

חגים ומורשת אוי, הימים מתקצרים!

חגים ומורשת
אוי, הימים מתקצרים! חזרה חגים ומורשת
אוי, הימים מתקצרים!1אוי, הימים מתקצרים!2מקור האגדה3מבינים את המילים4פעילות

אוי, הימים מתקצרים!

עיבוד: עֲנָת שְׁפִּיצֵן | איור: אוריה נאה

אוי, הימים מתקצרים!
אוי, הימים מתקצרים! אוריה נאה

זֶה קרה לִפנֵי שנים רַבּוֹת, בּימיו של אדם הרִאשוֹן. הסתיו הרִאשוֹן הִגיע לעוֹלם. רוּחוֹת קרירוֹת הִתחילוּ לִנשוֹב, החצבים פּרחוּ בּפּעם הרִאשוֹנה, השמיִם האפירו, וּפִתאוֹם הימים הִתחילוּ להִתקצר. השמש זרחה מאוּחר יוֹתר ושקעה מוּקדם יוֹתר. שעוֹת האוֹר התמעטו. וּשעוֹת החוֹשך הִתארכוּ.

 

אוֹי, הימים מִתקצרים! נִבהל אדם הרִאשוֹן. בכּל יוֹם יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר. עוֹד מעט החוֹשך יִבלע לגמרי את השמש. אֵיך אוּכל לִחיוֹת בּלי אוֹר? בּחוֹשך אפּוֹל, לֹא אראֶה כּלוּם, לֹא אוּכל לִקטוֹף פּירוֹת, לֹא אוּכל לצוּד חיוֹת, לֹא אוּכל לעשׂוֹת שוּם דבר. וּמי אשם? אני. בּטח זֶה עוֹנש על החטא שחטאתי. כּשֶׁהייתי בּגן עדן אכלתי מִפּרי עץ הדעת. הפּרי שאלוֹהים אמר שאסוּר בּשוּם אוֹפן לִטעוֹם מִמנוּ, ולכן גוֹרשתי מגן עדן, אני וחווה אישתי. כַּנִראֶה העוֹנש הזֶה לֹא הִספּיק, עכשיו אנחנוּ מקבּלים עוֹד עוֹנש: החוֹשך מִשתלט על העוֹלם.

 

גם חווה, אִשתוֹ של אדם הרִאשוֹן,  נִבהלה מאוֹד. היא רעדה מקוֹר והתייפחהבּכתה: "מה נעשֶׂה? הימים מִתקצרים וּמִתקצרים, והלֵילוֹת ארוּכּים כּל כּך. בּחשֵכה השיחים נִראים כּמוֹ אריוֹת, הסלעים נִראים כּמוֹ נמרים. זֶה מבהיל. ועוֹד מעט יִהיֶה רק חוֹשך, בּלי קרן אוֹר אחת."

עבר חוֹדש ועוֹד חוֹדש. מִדי יוֹם הִתקצרוּ הימים, וּמִדֵי יוֹם הִבּיטו אדם וחווה בּשמיִם, וּברגע שראוּ שֶׁהשמש שוֹקעת מוּקדם יוֹתר פּרצוּ בּבכי. שנֵיהם בּכוּ והִתפּללוּ לאלוֹהים: "סליחה, אל תעניש אוֹתנוּ בּעוֹנש קשֶׁה כּל כּך. אנחנוּ מבטיחים שמעתה והלאה לֹא נֹאכל מִשוּם עץ אסוּר. נעשֶׂה רק מה שתצווה עלֵינוּ. בּבקשה, תן לנוּ אוֹר."

 

ואז הִגיעה תקוּפת טבת, עדיין היָה אפלוּלי וקר, ואפילוּ קר יוֹתר מִקוֹדם. עננים כּבדים כּיסוּ את השמיִם. וגשם ירד, וּכבר בּחמש אחר הצהריים היה ערב. אבל יוֹם אחד קרה דבר מדהים: השמש זרחה מעט מוּקדם יוֹתר ושקעה מעט מאוּחר יוֹתר. ויוֹם למחרת שעוֹת האוֹר הִתארכוּ עוֹד מעט, וּביוֹם שאחר כּך הִתארכוּ עוֹד קצת. "את רוֹאה?" אמר אדם לחווה. "זֶה לֹא סוֹף העוֹלם. הימים הִתקצרוּ ועכשיו הם מתחילים להִתארך. זֶה מזכּיר לי מה שקרה לשמש בּיוֹם הרִאשוֹן בּעוֹלם, זוֹכרת?"

 

"לֹא שכחתי," ענתה חווה, "בּערב הרִאשוֹן היינוּ בּטוּחים שֶׁהשמש שוֹקעת ונעלמת לתמיד. ישבנוּ וּבכינוּ כּל הלילה ולֹא הִצלחנוּ להֵירדם, אבל בּבוֹקר ציפּתה לנוּ הפתעה, השחר עלה, השמש זרחה ושוּב היה אוֹר. ואז הבנוּ: השמש שוֹקעת כּל יוֹם בּערב וזוֹרחת שוּב בּבּוֹקר. בּטח הִתקצרוּת הימים דוֹמָה לִזריחת השמש אחרֵי הלילה הרִאשוֹן. כּל ערב השמש שוֹקעת וּבבוֹקר היא זוֹרחת. וכך גם כּשמגיע הסתיו יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר ויוֹתר שעוֹת חוֹשך, ואחר כּך האוֹר מתחזק עד שֶׁהוּא מנצח."

"זֶה נִפלא," הוֹסיפה חווה, "אמנם עדיין אמצע החוֹרף אבל הימים מתחילים להִתארך וּכבר אפשר להִתכּוֹנן לִתקוּפה יפה של צמיחה וּפריחה."

"אנחנוּ חייבים לחגוֹג את ניצחוֹן האוֹר על החוֹשך," אמר אדם. שמוֹנָה ימים חגגוּ אדם וחווה את חג האוֹר.וּמאז מִדי שנה כּאשר הימים הִתחילוּ להִתארך בּאמצע החוֹרף חגג אדם הרִאשוֹן את חג האוֹר. הוּא ידע שתמיד אחרֵי שֶׁהיוֹם מאפיל השמש חוֹזרת וּמאירה.

הבא